top of page
חיפוש

עיד אלבנאת

عيد البنات


לאורך שנות הגלות, קהילות יהודיות ברחבי העולם, יצרו מסורות ייחודיות. חג הבנות, עיד אל בנאת, מצוין בראש חודש טבת שחל במהלך חג החנוכה. החג מעלה על נס את העוצמה הנשית – הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות. החג נשתמר בקרב קהילות יהודיות בצפון אפריקה, תורכיה וסלוניקי. נשים, נערות וקשישות היו מתאספות לחגיגה, בה היו לומדות, רוקדות, שרות ושולחות מנות אישה לרעותה.


מקור החג

בכל עדות ישראל, ראש חודש נחשב כיום מיוחד לנשים. כבר במקרא, ישנה עדות לכך שבזמן ראש חודש נשים היו נמנעות ממלאכה. נוסף על כך, רבים השוו בין מולד הלבנה, למחזור האישה. ראש חודש טבת הוא ראש החודש היחיד בשנה שבו אומרים תפילת הלל שלם (תפילת שבח שמיוחדת לחג ומועד). לכן מועד זה יוחד לחג – חג הבנות. החג נקשר למסורות אגדיות ומדרשיות, או למסורות ספרותיות והיסטוריות, אודות נשים נועזות, חכמות, אמיצות ונחושות, אשר הצילו את עמן בתושייתן, בחכמתן, באומץ ליבן ובגבורתן. כך למשל פעלו אסתר המלכה, יהודית בת מררי, או חנה [לעתים מרים] בת מתתיהו, שבזמן סכנה לעמן או לנשות עמן, אזרו עוז, נהגו במסירות נפש, באומץ ובתושייה, ועשו מעשה יוצא דופן שנרשם בקורות העתים וסופר בפי הנשים בחג הבנות.


מלכת אסתר

מקור חג הבנות הוא ביום שבו הובאה אסתר בפני המלך אחשוורוש והומלכה תחת ושתי (אסתר ב', טז). בזכות המלכתה, הצליחה אסתר להציל את היהודים בממלכת פרס. כאשר המן קיבל רשות מהמלך אחשוורוש להשמיד את היהודים, התבקשה אסתר על ידי מרדכי לגשת אל המלך ולהתחנן להצלת היהודים. אסתר גילתה אומץ רב וסיכנה את עצמה למען בני עמה כדי להפיל את המן. בזכות חוכמתה, היא שכנעה את אחשוורוש לבטל את רוע הגזרה.


יהודית

ספר יהודית הוא אחד הספרים החיצוניים (ספרים שנכתבו על ידי יהודים בתקופת בית שני. ספרים אלו לא התקבלו ככתבי קודש והשתמרו בתרגום השבעים), אך מסורות הקשורות אליו השתמרו בקהילות היהודיות בימי הביניים.

הולפורנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצאר, יצא למסע לארץ ישראל על מנת לכבוש אותה. הוא הטיל מצור על העיר בתוליה (ייתכן שהכוונה היא לבית אל), שבה גרה יהודית, אלמנה עשירה ויפה. תושבי העיר חיפשו דרך לגבור על הולפורנס ולמנוע ממנו להגיע לירושלים, אך לא הצליחו ואמרו נואש. יהודית לא התייאשה, ובעזרת חכמתה ותעוזתה מצאה פתרון. היא כבשה את שר הצבא בעזרת יופיה, השקתה אותו בחלב (ובתרגום אחר: ביין), ערפה את ראשו והצילה את יהודה כולה.


חנה

בת מתיתיהו

כשעמדה מלכות יוון וגזרה גזירות על ישראל, נקבע כי כל אישה עברייה תיבעל על ידי ההגמון בליל חתונתה. כשהגיע זמנה של חנה בת מתתיהו להינשא לאלעזר בן חשמונאי, היא סירבה לקבל את רוע הגזירה. האישה האמיצה קרעה את בגדיה ודרשה מאחיה שלא יעמדו מנגד. בתחילה רצו האחים לקום עליה להורגה, אך היא הצליחה להרגיע אותם ולשכנע אותם לצאת לפעולה נועזת שתציל אותה ואת כלל הנשים היהודיות מידי ההגמון. אחיה של חנה פנו אל המלך בעורמה. הם דרשו שחנה לא תימסר להגמון אלא למלך עצמו בגלל מעמדה הרם. בליל חתונתה הגיעה חנה אל המלך בליווי אחיה, אשר התגנבו לחדרו של המלך והרגו אותו. כך החלה מלחמת המכבים ביוונים.


מנהגי החג

בערב החג, נשים נוהגות להכין ממיטב העוגות, ובעיקר עוגות דבש. הן מתכנסות, נערות כקשישות, לערב של לימוד, ריקוד ושירה. בנוסף, מדליקות נר של ראש חודש כבכל חודש ונר חנוכה, מחליפות משלוחי מנות או נותנות מתנות. בתוניסיה חגגו ביום זה בת-מצווה משותפת לכל בנות המצווה של אותה השנה. הרב היה נושא דרשה על זכותן של נשים צדקניות, ולאחר מכן עברו כל הנשים לפני התיבה ונישקו את ספרי התורה, אז בירך אותן הרב בתפילה מיוחדת. בקהילות מרוקו ותוניסיה היה נהוג שבא' טבת היו המשפחות של הבחורים המאורסים והמשפחות של הכלות העתידיות שולחות מתנות זו לזו. בג'רבה החג נקרא 'ראש חודש של הבנות' והוא היה נחלת הבנות הרווקות. המסיבה נחשבה כסגולה לשידוך מוצלח עוד באותה השנה. בסלוניקי