לתרגל קהילה

מכתב לקהילה של כזל״א ממנהל הקהילה שלנו, צ׳רלי

לפני כמה שבועות ישבנו בתל אביב בחדר מלא עד אפס מקום, באירוע סיכום השנה שלנו, ״שנה בתמונות עם אורן זיו״. אל מול התמונות שאורן הציג, מצאנו את עצמנו מתקשים להאמין. קשה היה לעכל את העובדה שכל כך הרבה סבל ואירועים טראומטיים התרחשו בתוך שנים-עשר החודשים האחרונים בלבד.

למרות זאת, כשסקרתי את החלל שסביבי, ראיתי גם צד אחר של המציאות הקשה הזאת. ראיתי חדר מלא אקטיביסטים ואקטיבסטיות מדורות שונים שלומדים איתנו ערבית. תלמידות ותלמידים, שאחרי שנים של לימודי עברית, יכלו כעת לשמוע הרצאה בעברית; ומורות, מתנדבות וחברות קואופ שהגיעו - כמו תמיד - כדי לאפשר לאירוע הזה לקרות. ראיתי קהילה, לא כרעיון מופשט, אלא כקבוצה של א.נשים שבוחרת, יום אחרי יום, להגיע ולהשקיע מאמץ בלהיות יחד, ללמוד יחד ולחולל שינוי אמיתי וצודק.

בל הוקס לימדה אותנו שקהילה היא לא מקום שמצטרפים אליו, אלא פרקטיקה שמתחייבים אליה. כשאנחנו באים לשיעור ערבית או עברית אחרי יום שכבר גבה מאיתנו הרבה, כשאנחנו יושבים ויושבות יחד ומתעמתים עם העוולות שסביבנו או מדמיינות את העתיד שאנחנו פועלות לקראתו בשפה השנייה, השלישית או אפילו הרביעית שלנו, אנחנו מתרגלים את מה שהיא קראה לו ״הקהילה האהובה״. אנחנו בוחרים להישאר בקשר, גם כשהעולם בחוץ דוחף אותנו לבידוד ואדישות.    

כזל״א זה לא רק בית ספר. זה מרחב שבו אנחנו מתרגלים מחוייבות - לעצמנו וזה לזו - מחויבות שנדרשת כדי ללמוד שפה, כדי לשמור על האנושיות שלנו זו מול זה, וכדי להתנגד לאינדיבידואליזם ולאדישות שמזינים פשיזם.

לקראת סוף האירוע, אורן נשאל האם הוא מצליח להישאר אופטימי בתוך כל החשכה. בזמן שכולנו הרהרנו בכך, נעה, המנהלת של כזל״א, הציעה שהאקטיביזם שלו, וההתעקשות להמשיך לתעד עוולות,  משקפים אמונה בכך שדברים יכולים להשתנות - אמונה שהיא מטבעה אופטימית. 

גם הוראה ולמידה הן פעולות אופטימיות מטבען. אנחנו משקיעים מאמץ משום שאנחנו מבינים שלמידה דורשת מחויבות, ושחינוך הוא התשתית להתקדמות ולשינוי.

ההתייצבות פעם אחר פעם, גם כשזה לא קל, ובמיוחד כשקשה, זו הדרך שבה אנחנו יוצרים מציאות שבה אנחנו מדברים זו את שפתו של זה, שבה שינוי פוליטי הוא דבר מוחשי, ושבה קהילה היא גם התוצאה וגם הדלק של אותו שינוי.

עם כניסת השנה החדשה וההיערכות לפתיחת סמסטר החורף, אנחנו מזמינים אתכן ואתכם להיות איתנו: להשקיע מאמץ בלמידת עברית וערבית, להמשיך לקחת חלק באירועים הקהילתיים שלנו, ולעזור לנו לקיים את הפרקטיקה הקולקטיבית הזו של סולידריות והומניזם - הפרקטיקה של קהילה.