العربية ↓ קהילת כאן זה לא אולפן היקרה, השנה, שלושת החגים, פסח, חג הפסחא ועיד אל-פיטר מגיעים כמעט יחד. שלוש מסורות, שלוש היסטוריות - אך כולן מדברות בשפה משותפת של שחרור . פסח מספר על יציאה מעבדות. חג הפסחא מדבר על תחייה לאחר אלימות ומוות. עיד אל-פיטר מציין את סיום הרמדאן, חודש של עמידה, התבוננות ומשמעת מוסרית. כל אחד מהם מזכיר לנו: דיכוי אינו סופי, הסבל אינו סוף הסיפור, ובני אדם מסוגלים לדמיין חירות גם בזמנים האפלים ביותר. ובכל זאת, השנה הדיבור על שחרור מרגיש כמעט בלתי אפשרי.

العربية ↓ התעוררנו אתמול בבוקר שוב למציאות של מלחמה - מלחמה שהוטלה על כולנו בגלל גחמות של רודנים ובעלי הון, אנשים שעבורם אנחנו שיקול משני במקרה הטוב ומכשול במקרה הרע. עבור החברה היהודית בישראל, המלחמה הזו נתפסת לא פעם כמכת טבע - דבר שפשוט יש לקבל. כמעט אף אחד לא מעלה את השאלות הכל כך נחוצות: מה הן מטרות המלחמה הזאת? למה היא כה נחוצה? ואם היה כזה ניצחון "מזהיר" על איראן לפני פחות משנה - איך הגענו לכאן שוב? האזרחים עצמם, כרגיל, הופקרו. שום לקח לא נלמד, כי אזרחיות אינן שיקול. ג

מכתב לקהילה של כזל״א ממנהל הקהילה שלנו, צ׳רלי לפני כמה שבועות ישבנו בתל אביב בחדר מלא עד אפס מקום, באירוע סיכום השנה שלנו, ״שנה בתמונות עם אורן זיו״. אל מול התמונות שאורן הציג, מצאנו את עצמנו מתקשים להאמין. קשה היה לעכל את העובדה שכל כך הרבה סבל ואירועים טראומטיים התרחשו בתוך שנים-עשר החודשים האחרונים בלבד. למרות זאת, כשסקרתי את החלל שסביבי, ראיתי גם צד אחר של המציאות הקשה הזאת. ראיתי חדר מלא אקטיביסטים ואקטיבסטיות מדורות שונים שלומדים איתנו ערבית. תלמידות ותלמידים, שאחרי שני